|
תערוכת לימודים ... תשאלו אותי איך היה
השבוע הפיל עלי העורך היקר משימה תמוהה במקצת: "לכי ליריד הלימודים ותראי מה קורה שם". מה כבר יכול לקרות שם? יריד זה יריד: דוכנים, הפתעות, אטרקציות... רק של לימודים. זהו.
למה זו בקשה תמוהה, אתם שואלים? אולי כי אני או-טו-טו מסיימת שנה שנייה באוניברסיטה וכבר לא כך כל מעניין אותי מה יש להם להציע. כל מי שהתקבל אי-פעם לאיזשהו מוסד אקדמי שנפשו חשקה בו, הרגיש הקלה ענקית בידיעה, ששוב לא יצטרך לעבור את ייסורי הפסיכומטרי (אצלי זה פעמיים) והשלמת בגרויות (זה דווקא לא קרה).
כולם משננים בלבם את אותה המנטרה: "אנחנו כבר התקבלנו ולא יוציאו אותנו מפה לפני סוף התואר, מקומנו במקדש האקדמי - שאליו שואפים כה רבים - מובטח!"
נו, אז מה אני אמורה לעשות ביריד הזה? לברר על תוכניות לימוד אלטרנטיביות, למקרה שהתואר בתקשורת לא יעלה יפה...?
חדש' תערוכת לימודים אישית - 24/7:
השאר פרטים ונציגי המוסד יחזרו אליך עם כל התשובות! לחץ/י כאן
--
החלטתי שאקח עימי חברה, שעוד לא זכתה להיכנס בשערי האקדמיה. אולי היא תסתובב בין הדוכנים, תחפש את עתידה, ואני אכתוב עליה ואת נקודת מבטה כמחפשת את דרכה. אבל מה, חברתי החביבה הפטירה אותי בתשובה לא צפויה: "כבר הייתי שם ואין להם מה להציע לי", והשאירה אותי עם תחנוניי וגם עם תהיות: אם מישהי שרוצה ללמוד לא מוצאת את מקומה שם, אז אני ארגיש שם כמו "כוכב נולד" בלי צביקה הדר או סטודנטית בלי עתיד או יותר נכון, האזרחית היחידה כמעט ביריד הזה.
איפה האוניברסיטאות?
כן-כן, אין ספק שזה הרגע שעליו חולמים כל החיילים: היום בו הם יקבלו הזמנה ליריד הלימודים. זה מסמן את תחילת הסוף של שירותם הצבאי ובכלל לא משנה שהשחרור הוא בדצמבר והיריד עכשיו.
האמת, גם אני הייתי שם בזמן הצבא ואספתי כל חומר פרסומי אפשרי. כל דבר שחילקו – לקחתי. אין לדעת מתי אני אצטרך את כל המידע הזה. אבל הפעם, העניין שלי בתכניי התערוכה ירד ולכן החלטתי לחפש את הדוכן של האוניברסיטה המכובדת שלי או של כל אוניברסיטה אחרת בארץ, סתם בשביל הקטע. חיפשתי וחיפשתי, חרשתי את כל ביתן 01 לאורך לרוחב ולא מצאתי, נעלמו כלא היו. אולי החליטו בהנהלות האוניברסיטאיות שאין צורך לעסוק ביח"צון עצמי כשגם ככה אין להם מקומות פנויים והם רוב הזמן עסוקים בלמיין ולדחות מועמדים.
כנראה שיש להם "אובר בוקינג" לכמה שנים קדימה, אז הם החליטו לשמור על פרופיל נמוך. "אם לא נביא דוכן לתערוכה", הם אומרים לעצמם, "אולי אף אחד לא יבוא להירשם אצלנו". ואתם יודעים מה, זה מה שיקרה בסוף! יושבים להם שם במרומי התואר השלישי ונחים על זרי הדפנה, מתבשמים בידיעה שהביקוש לאוניברסיטה תמיד קיים. עד שיום אחד זה יפסק...
אין לך 700 בפסיכומטרי? סע להונגריה!
אחרי הגילוי המעציב הזה החלטתי לבדוק מה באמת יכולות להיות האופציות שעומדות בפניי ביריד הזה, אילולא למדתי באוניברסיטה.
אז ככה, לפי איך שזה נראה בשטח, אתה יכול להיות כל מה שאתה רוצה. אתה עובר את הפסיכומטרי בהצטיינות, מתקבל לקורס מאפרות מקצועיות, ברמנים סטייל טום קרוז, מעסה מקצועי, דוקטור לרפואה גרעינית ועוד ועוד ועוד. זה נראה כל כך פשוט, רק מה שלא מספרים לחיילצ'יק המסכן, זה שלא הכול ורוד ושצריך להסתכל בקנקן ולא על האריזה היפה ולשאול את השאלות הבאות: מה הסיכויים שלי להיות רופא? האם אני אצליח להוציא 700 בפסיכומטרי? ואם כן, באיזו פעם? ומה אם לא... תמיד אפשר ללמוד רפואה בליטא או הונגריה, רק מה, אלו בדיוק שתי השפות היחידות שאני עוד לא יודעת, והאנגלית שלי היא ברמת תיכון ישראלי ולא בא לי לעזוב את ישראל. והכסף. מאיפה הכסף להרים פרוייקט כזה??
או, לחילופין, לכל דבר אחר שמציעים ביריד הזה. הכול עולה כסף בסופו של דבר. אז נכוון שיש דברים שאפשר לשלם על חשבון הפיקדון הצבאי, אבל מה הוא יכסה? מקסימום קורס מאפרות. ומה עם ה-BA שהבטחתי להוריי? צריך ללכת לעבוד, זו המסקנה המתבקשת.
תמיד אפשר למכור בגדים
וגם לזה דאגו מארגני היריד, שהביאו חברות כוח אדם רבות וגם חנות/מחסן של "פוקס" כאילו רצו לרמוז, שאם לא נמצא קריירה מבטיחה בדוכני המכללות, תמיד אפשר לעבוד בתור מוכרת בגדים. חלומה של כל אם עברייה.
אין ספק שאווירת הפרסום, שכה הורגלתי אליה באירועים האחרונים בהם נוכחתי, חגגה גם פה אם כי במינוריות, ותאמינו או לא, דווקא את הדוכן שרציתי למצוא לא מצאתי: זה של "ידיעות אחרונות". זו בטח הפעם הראשונה בהיסטוריה של המפרסמים, שהלקוח מחפש את הדוכן ולא הדוכן והדיילים שלו מחפשים אותו. טוב, אולי מנוי ל-"ידיעות" זה לא כל כך מתאים לאוכלוסיה הצבאית המרוששת, אבל "בלייזר" משום מה כן. לך תבין.
ובין חיפוש אחד למשנהו עטו עלי מכל עבר דיילים נרגשים עם הצעות לא מפתות בעליל: רוצה לעבוד עם חיות? עם תינוקות? או אולי עם ציפורני רגליים? ממש ממש לא. ובמקום לענות להם, חייכתי את החיוך המזויף שלי לכל עבר עד שכבר כאב לי הפרצוף.
אח.. הלוואי שגם כשאני אסיים את התואר יחפשו אותי כך!
|
